אבל אהבתי
אבל אהבתי איננה בכוחי
הים שבו היא נתונה.
הפחד שמציף אותה בהדרגה.
הרוח שגוררת את מחשבותיה.
השמש שעומד מאחוריה,
מלפניה ונגדה
הנחשים שהיא עוטפת בשערותיה
כאשר היא מהלכת אפופה
בקורי שינה.
נשימותיה וחוקיה.
הזמן אשר מסתיר את שיגעונה.
אינני יכולה יותר. אינני יכולה.
(חדוה הרכבי)
|
|
 |
|
| |
מאז ומתמיד, לאורך ההיסטוריה ועד ההווה, היו גברים ונשים אשר נמשכו, כפי הנראה, כלפי בני-מינם. ביוון העתיקה התייחסו להומוסקסואליות בהערצה ואל הגוף הנערי הדק כאל אידיאל היופי. אהבת הגבר המזדקן, רם-המעלה, לנער הצעיר (למרות שבאותה עת גם לאישה), היה תימה למשוררים.
בסין העתיקה הייתה ההומוסקסואליות מוכרת לאורך שושלות רבות (Tongzhhixnglian –הומוסקסואל). לפיpan guangdan - היסטוריון סיני, כמעט לכל קיסר מתקופת han, הנחשבת למשפיעה ביותר על תרבות סין עד היום, היה קשר מיני קבוע עם גבר אחד או יותר. מקובל להניח כי בשושלותming, sosg, qing הייתה ההומוסקסואליות נפוצה מאוד, אולם ללא הרדיפה אשר אפיינה את אירופה בתקופותיה החשוכות מתוך השפעת הכנסייה הנוצרית.
תופעות ההומוסקסואליות נמצאו ביפן, בארצות אסיה, המזרח התיכון, הארצות המוסלמיות, בתרבות האינדיאנית למעשה שזורות היכן ששכן המין האנושי. עם זאת, כמיעוט בתוך רוב. דוגמאות קיימות לאורך כל ההיסטוריה אודות קיום התופעה, אולם המונח "הומוסקסואליות" כשלעצמו הופיע לראשונה בגרמניה בשנת 1869.
|
 |
נטייה / העדפה מינית (sexual oriention)
מונח המציין את המין / מגדר של האובייקט הארוטי הרומנטי; אובייקט המשיכה המינית והרגשית של הפרט. כאשר מדובר ב"נטייה מינית" הכוונה בדרך-כלל להתייחס אל האלמנט המולד, הקבוע של הנטייה המינית.
הטרוסקסואל/ית (heterosexual)
בעל/ת נטייה מינית לבני/נות המין השני. (או: סטרייט - straight)
הומוסקסואל (homosexual)
גבר אשר עיקר משיכתו המינית והרגשית הינה כלפי גברים. וכן - gay.
לסבית (lesbian)
אישה אשר עיקר המשיכה הרגשית מינית שלה הינה כלפי נשים.
זהות הומוסקסואלית /לסבית (homosexual/lesbian identity)
זהות עצמית התפתחותית אשר יכולה להכיל את תחושת הפרט כי המונח "הומוסקסואל" או "לסבית" מתאר אותו במצבים רומנטיים וארוטיים-מיניים. אימוץ זהות הומוסקסואלית (בהמשך הדיון נתייחס במונח הומוסקסואליות לנשים וגברים גם יחד), מערב הפעלת מרכיב קוגניטיבי של היות האדם מזוהה והכרתו בכך – עם סגנון חיים מסוים.
התנהגות הומוסקסואלית
יכולה להיות גם אירוע חד-פעמי או מזדמן אשר אין בו מחויבות לאורח חיים. כאשר דנים בזהות המינית אין להתבלבל בינה לבין:
הזהות המגדרית (gender identity)
תפישת הפרט את עצמו כאישה או כגבר, כנשי או כגברי. האם נכון לצפות מגברים "נשיים" כי יהיו הומוסקסואליים? ומנשים "גבריות" כי תהיינה לסביות? הזהות המגדרית עוסקת בתפיסת הסובייקט –העצמי. הנטייה, הזהות המינית, עוסקת באובייקט התשוקה.
בסוף שנות ה- 40 וה-50 ערך אלפרד קינסי את מחקריו המפורסמים אודות מיניות האדם. על סמך ממצאיו טען כי היא איננה קוטבית, כאשר בקוטב האחד נמצאת ההטרוסקסואליות ובקוטב הנגדי ההומוסקסואליות - אלא נתונה על רצף מיניות אנושית שבין 0 ל-7.
סולם קינסי (The Kinsey scale)
מ-0– הטרוסקסואל בלעדי ועד 6 – הומוסקסואל בלעדי. רוב בני האדם ממוקמים על פני הרצף. בדיקת הנטייה ההומוסקסואלית אינה פשוטה מבחינה מתודולוגית ויש לבחנה מהיבטים שונים: פנטזיה, דמיונות בהקיץ, חלומות, מציאות ממשית בעבר ובהווה, משיכה וחוסר משיכה והגדרה עצמית. לפי מחקריו של קינסי מדובר ב- 10% מהאוכלוסייה, כאשר ההטרוסקסואליות הינה הנורמה. |
התייחסות היסטורית
בשנת 1973 קבע ארגון הפסיכולוגים האמריקני (APA) כי הומוסקסואליות איננה תופעה פתולוגית,
וכי היא מוצאת מתוך רשימת ההפרעות הנפשיות אותן מפרט המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של
ההפרעות הנפשיות, ה-DSM-2 . החלטה זו הייתה אבן דרך משמעותית בתהליך של שינוי תפישתי
וחברתי כלפי הומוסקסואליות.
לפני כן נחשבה הומוסקסואליות בעיקרה טאבו למחקר; סטייה ממה שנתפש כטבעי במובן הביולוגי
ולכן מהווה בעצם מהותו – נכות. מחלה – שכן הומוסקסואליות קשורה באופן בלתי נמנע למחלות-
הפרעות נפש והפרעות אישיות; וכן התנהגות אנטי-חברתית ואנטי-מוסרית.
החלטת ה-APA וכל שהתרחש לאחר מכן משנות ה -70 ואילך, אפשרו שינויים בהתייחסויות
הומופוביות, החל תהליך התארגנות הקהילה ההומוסקסואלית כקבוצה פוליטית הפועלת כנגד
אפליה ולמען קידום שוויון זכויות והחלה להתגבש הקהילה כגוף תרבותי. |
 |
|
הדבר יצר עיון פתוח יותר בשאלות:
מהו הסבר הנטייה המינית אצל בני-האדם?
מהו הגורם ההופך את הפרט להטרוסקסואל, הומוסקסואל ולסבית?
תורשה-מול סביבה?
ביולוגיה-מול מערך נפשי, משפחתי, חברתי?
אחת מהגישות? האינטראקציה ביניהן?
הגישה הפרוידיאנית
פרויד, בחשיבתו, האמין כי הפרט האנושי נולד ללא אוריינטציה מינית. האוריינטציה המינית נקבעת בהמשך ע"י האינטראקציות העתידיות של התינוק המתפתח וגדל עם הוריו וסביבתו. פרויד שייך את ההתפתחות ההומוסקסואלית לקיבוע בלתי פתיר של התסביך האדיפלי. ההומוסקסואל נכשל במאמצו לפתור את קונפליקט הילדות הבלתי-נימנע, וכישלון זה מביא אותו להזדהות עזה, מודעת או לאו, עם המין ה"לא-מותאם". דפוס משפחתי אשר בו האם דומיננטית ומעורבת מדי, הילד חווה כלפיה משיכה חזקה, ובצד נמצאת דמות אב פסיבי ומרוחק. כך מזדהה הילד העתיד לגדול ולהפוך הומוסקסואל הזדהות-יתר עם אובייקט התשוקה האסורה - אימו - ומקבל עליו את התפקיד הנשי במערכות יחסים עם גברים עתידיים.
פרויד ראה בהומוסקסואליות שילוב של פרה-דיספוזיציות ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים. היה בכך מהמקורות להתייחסות בשנים אחריו אל ההומוסקסואליות כפתולוגיה אינהרנטית. עם זאת יש לראות בפרויד כאיש תקופתו ותרבות זמנו, המנסה להבין את ההוויה האנושית. לכן מעניין לעיין במכתב ששלח פרויד לאם אמריקאית ב- 1935: |
"Homosexuality is assuredly no advantage, but it is nothing to be ashamed of, no vice, no degradation, it cannot be classified as illness: we consider it be a variation of the sexual function produced by a certain arrest of development. Many highly respectable individuals of ancient and modern times have been homosexuals, several of the greatest men among them (Plato, Michelangelo, Leonardo da Vinci, etc.). It is a great injustice to persecute homosexuality as a crime, and cruelty too….
"If your son is unhappy, neurotic, torn by conflicts, inhibited in his social life, analysis may bring him harmony, peace of mind, full efficiency whether he remains a homosexual or gets changed……"
(Reprinted in Jones, 1957, pp.208-209 ,from the American journal of psychiatry ,1951 ,107,786).
|
גישת הלמידה החברתית
גישה זו טוענת כי כל ההתנהגויות הינן נלמדות, וככאלו – ניתנות להכחדה. הנחת הגישה בהתייחסותה אל הומוסקסואליות הינה כי זוהי איננה תופעה פסיכיאטרית פתולוגית המצריכה טיפול, אלא מערך קיבוץ התנהגויות נלמד תוך כדי קבלת חיזוקים במהלך יחסי-גומלין חברתיים, התבוננות באנשים בסביבתם או באירועים בסביבתם, בתקופות קריטיות התרחשות של צרוף מקרים. חשיבה מכיוון זה הביאה גם היא את כיווני טיפולי ההמרה: הפיכת ההומוסקסואל להטרוסקסואל וניסיונות טיפולי הכחדת הנטייה והתשוקה ההומוסקסואלית.
גורמים ביולוגיים
במהלך הזמן, כאשר התפתח המחקר, ניסו החוקרים לחפש גורמים ביולוגיים להומוסקסואליות. המחקרים נחלקו לפי נושאים של גורמים ביולוגים, גורמים הורמונאליים ותהליכים נוירו-התפתחותיים. היו מחקרים אשר מצאו הבדלים אנטומיים בהיפותלמוס (בלוטת יתרת המוח) בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים – 1991 כתב עת Science. היו מחקרים אשר חיפשו הסברים הורמונאליים להומוסקסואליות. 3 מצאו כי בקרב גברים הומוסקסואלים קיימות רמות טסטוסטרון נמוכות יותר מאשר בקרב גברים הטרוסקסואליים, אולם המחקרים מדברים למעשה על השפעה זיקתית בלבד.
לעומת המדברים במונחי השפעה ביולוגית בלבד או סביבתית בלבד – יש המתייחסים אל הגישה האינטראקציונית לפיה הגנים ו/או ההורמונים כשלעצמם, אינם משפיעים על הנטייה המינית אלא על נטיות אישיותיות, ובאופן זה על הדרך בה הפרט יוצר את מערכת יחסי הגומלין שלו עם הסביבה. למעשה, עד היום אין תשובה חותכת וחד-משמעית לשאלה.
התיאוריה הקווירית (Queer theory- gay and lesbian studies)
בשנים האחרונות מופיעה תיאוריה חדשה המכונה התיאוריה הקווירית, והמושפעת במידה מרובה מהתיאוריה הפמיניסטית ומה"גיי סטאדיס"- מחקר אינטר-דיסיפלינרי אודות הומוסקסואליות ולסביות.
קוויר (queer)
מונח אשר מקורו (האנגלי) היה כינוי גנאי להומוסקסואלים. כיום אומץ והפך שם תואר לתיאוריית ומכלול זהויות ותופעות חברתיות החורגות ממערכת המגדר/מין ההטרוסקסואלית, ומן המקובל עליה בציפיותיה מתפקידי המגדר/מין של נשים וגברים.
בהשפעה מרובה של מישל פוקו (תולדות המיניות - הרצון לדעת), מעמידה התיאוריה בשאלה את הטבעיות של ההגדרות המיניות כגון הטרוסקסואליות/הומוסקסואליות, ורואה בהגדרות כקונסטרוקציה חברתית לעומת נתון טבעי. ההגדרות אכן קיימות ונוכחות, אולם הן הבנייה חברתית והתגבשו בעידן המודרני של המאה ה-19. דיוויד הלפרין מדגים שביוון העתיקה גברים-אזרחים קיימו יחסי מין עם נערים, עבדים ונשים, ומילאו את התפקיד הדומיננטי. ההתייחסות המודרנית לגבי אובייקט התשוקה המועדף הייתה לחלוטין לא רלוונטית-חברתית, ולכן לא קיימת.
התיאוריה הקווירית מראה כי גילויי יחסים חד-מיניים היו קיימים לאורך כל ההיסטוריה, אולם לא לאורך כל ההיסטוריה האנושית התייחסו אליהם באותו אופן חברתי כזהות מינית מהותית, אשר עוברת דיכוי ואפליה. למרות שלפי התיאוריה הקווירית מדובר בהבניה חברתית, אין התיאוריה טוענת כי המיניות ההומוסקסואלית או מיניות הינה חוויה של בחירה. התיאוריה הקווירית מדברת גם אודות הזהות הקווירית. במודל הראשון דובר על קשר משולש ויציב: מין ביולוגי - מגדר - תשוקה (לבן המין הנגדי). התיאוריה הקווירית מערערת על יציבות זו ומאפשרת אי-התאמה בין מין, מגדר ותשוקה. מחד - עצם ערעור המודל היציב, המתייחס אל ההבדלים בין המינים הברורים, הידועים, מעורר התנגדות רבה; מאידך - נפתחות בכך גם אפשרויות אנושיות מיניות חדשות ואף הבנות חדשות.
כאמור, עד המחצית הראשונה של המאה ה- 20 נחשבה ההומוסקסואליות מחלה נפשית. אולם עת שינה ממסד בריאות הנפש והרפואה את התייחסותו כלפי ההומוסקסואליות בשנת 1973, התאפשרו שינויים והתפתחויות חדשים. הגדרת נטייה זו כהפרעה נפשית ואיסור קיום יחסי המין בחוק בוטלו ברוב מדינות העולם (במדינת ישראל בוטל סעיף זה בחוק העונשין בשנת 1988). המקובל היום לראות בהומוסקסואליות כנטייה מינית לגיטימית. הקבוצה ההומוסקסואלית עברה תהליך של התגבשות לקהילה פוליטית חברתית תרבותית - דרך מרד סטונוול 1969 (Stonewall riots), מאבק בן-יומיים בין הומוסקסואלים ושוטרים באחת משכונות ניו-יורק, בו עמדו לראשונה ההומוסקסואלים על זכויותיהם; אירוע אשר נחשב למכונן בהיסטוריה ההומוסקסואלית כמביא לשינוי חברתי ותרבותי; וכלה במאבק לשוויון זכויותיה ועד מאבק לזכויות מיעוטים. אחד מסמלי השינוי הינו חגיגת "יום הגאווה".
|
 |
גאווה (pride)
ברמה האישית המונח מתקשר לשלב בתהליך גיבוש הזהות ההומוסקסואלית של היחיד, ההתגברות על ההומופוביה הפנימית, קבלת תואר ותווית "הומוסקסואל" / "לסבית" – כתווית בעלת משמעות חיובית. ברמה החברתית - המונח מתקשר להתארגנות הקהילה ההומו-לסבית כקבוצה פוליטית-חברתית-תרבותית, במאבק לשוויון זכויות ונראות חברתית.
נראות (visibility)
מידת חשיפתו של מיעוט באופן ציבורי לחברה הכללית על דעותיו ורעיונותיו, או נכונותם של הומוסקסואלים להצהיר באופן פומבי על נטייתם. כלומר "לצאת מן הארון". לפני שניכנס לדיון בנושא זה, כדאי לעיין בניירות העמדה הבאים:
1973 – בהחלטה שהתקבלה ע"י איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי הוסרה הומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות.
1975 – בהחלטה שהתקבלה ע"י אגודת הפסיכולוגים האמריקאית נקבע:"הומוסקסואליות כשלעצמה אינה מעידה על ליקוי בשיקול הדעת, היציבות, מהימנות או על יכולות חברתיות ומקצועיות".
נספחים הנמצאים בחלק השאלונים:
קווים מנחים לטיפול פסיכותרפי עבור הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים - נייר עמדה של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA)
תשובות לשאלות אודות אוריינטציה מינית הומוסקסואלית
עמדת האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר כלפי הורות הומוסקסואלית
עמדות אגודת הפסיכולוגים האמריקאית לגבי כיווניות חד-מינית
הצהרת עמדה של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית לגבי טיפולי המרה, כלומר המתמקדים בניסיון לשנות נטייה מינית
|
התפתחות הזהות ההומוסקסואלית/לסבית
תהליך הגדילה, ההתפתחות ויצירת הזהות הינו תהליך גילוי מתמשך של הפרט הילד/ה והאחרים: קרובים ורחוקים יותר בסביבתו. כיון שאנו גדלים בחברה הטרוסקסואלית, אנו מקבלים כל הזמן חיזוקים לכך שזוהי - ההתנהגות ההטרוסקסואלית - הנכונה, הרצויה והמצופה ליחסים בין מיניים. המדובר בהתנהגות וזהות מינית ובשיטה חברתית, ארגונית ותפישתית. "המודל הנכון" לאהבה, זוגיות ומשפחה. לאורח חיים זה - למודל זה - מצפה הפרט הגדל כי יהיה לו בבגרותו ובעתידו, ואת "המודל הנכון" היחיד/ה מצפה לממש בחייו/ה כדי שהכול יהיה "כשורה".
כאשר מתחיל פרט לחוש תחושות בכיוון הומוסקסואלי / לסבי, להבין כי הוא/היא שייכים לקבוצת מיעוט ולהבין את ההשלכות, מגיעים גם הפחדים והחרדות. לרוב התהליך בשלביו הראשונים נעשה באופן אישי - בודד ללא ידיעת אחרים וללא ידיעת משפחה. פילוס הדרך האישית עם הגילוי אינה קלה ואינה סלולה; עיצוב הזהות ההומוסקסואלית וקבלתה לא פשוטים.
ניתן לראות את עמדות החברה כלפי הומוסקסואלים ולסביות בהקשר הרחב של דעות דומות ועמדות סטריאוטיפיות. החברה בה אנו חיים היא במידה רבה הומופובית (למרות שבשנים האחרונות ללא ספק, וזאת חובה לציין - ניתן לראות שינויים מפליגים הן בחקיקה והן בחיי הקהילה בפועל, למרות שזאת באזורים אשא מעצם אורח חייהם הם טולרנטיים יותר). אם כתוצאה מן האיום על הסדרים חברתיים מקובעים ויציבים הכרוכים בדחף המיני, הפחד החברתי מפני פריצת גבולות ערכים ונורמות חברתיות.
מחקרים אשר נערכו לגבי הומופוביה הראו כי אנשים המחזיקים בדפוסי חשיבה דיכוטומיים, דהיינו המתקשים לשאת עמימות, אי-בהירות ואי-ודאות – רמת ההומופוביה שלהם גבוהה. כך גם אלו אשר לא הכירו היכרות אישית-חברתית הומוסקסואלים, אנשים בעלי אוריינטציה דתית, אנשים בעלי נטייה לסמכותיות ולשיפוטיות, אנשים בעלי רגשות אשם לגבי מיניות ואנשים בעלי תפישות תפקיד חברתי נוקשות. מבוגרים נוטים להיות יותר הומופובים מאשר צעירים וגברים יותר מנשים, מתוך האיום, כנראה, "על גבריותם". נמצא עוד כי האמצעי הטוב להפחתת הומופוביה הינו היכרות אישית עם הומוסקסואל / לסבית.
הומופוביה (homophobia)
מונח אשר הוגדר ב- 1967 ע"י Weinberg: פחד וסלידה מהומוסקסואלים ומשהייה במחיצתם, המתבטאים בעוינות גלויה כלפיהם, כעס ואף מעשי אלימות.
הומופוביה פנימית (inner homophobia)
הפנמת העמדות השליליות החברתיות כלפי הומוסקסואליות על-ידי ההומוסקסואל/לסבית וכלפי עצמו/ה. בחברה זו שבה אנו חיים, שהיא הומופובית, קיים שדר גלוי וסמוי של מסרים שליליים על הומוסקסואליות בגיל צעיר ביותר. כאשר מתחיל להתחוור ליחיד/ה שהם עצמם הומוסקסואלים, כבר מופנמים בהם הרגשות החזקים השליליים של דחייה, פחד ושנאה כלפי הומוסקסואליות. קיום והתרחשות תהליך גיבוש זהות הומוסקסואלית חיובית מנקודת התחלה כזו – הינו קשה ביותר, ארוך ביותר וכרוך בזעזועים, פחדים, חרדות, בלבול, חשש ובדידות. ההקלה מגיעה בשלבים מאוחרים יותר אם הפרט מצליח להתחיל להגיע לקבלה עצמית, ועם חשיפה חלקית או יותר – על פי המתאים לו ולפי החלטתו לאנשים משמעותיים - תהליך היציאה מן הארון.
|
תהליך היציאה מן הארון" (Coming Out)
תהליך ה"יציאה מן הארון" הינו תהליך ארוך המורכב מכמה שלבים. ראשיתו בחוסר המודעות לנטייה ההומוסקסואלית, וסיומו בקבלה "יחסית" או מלאה של הנטייה.
יציאה מן הארון (coming out)
המונח משמש ב -3 מובנים:
המובן הראשון: הרגשת היחיד כי המונח "הומוסקסואל" / "לסבית" מתאר אותו/ה.
המובן השני: קבלת האדם את עצמו כהומוסקסואל /לסבית.
המובן השלישי: אירוע חד-פעמי שקשור להיחשפות כהומוסקסואל / לסבית כגון לפני הורים, בפני קהילה הומו-לסבית, בפני חברים, בפני החברה ההטרוסקסואלית וכו'.
שונות, מוטרדות, רגישות (sensitization)
מרבית ההומוסקסואלים והלסביות מדברים על-כך כי הרגישו עצמם שונים בצעירותם, רגישים יותר, לאו דווקא על רקע מיני אלא מתוך שטחי התעניינות, אופי העדפות בילויים, פעילויות פנאי, ספרים, תחביבים, השתייכות קבוצתית וכו'. המודעות לשונות, לאחרות, נתפשת לרוב בתודעה כשלילית. היא לא מנוסחת, לא מוגדרת ולא מובנת. חלקם יכולים בגיל צעיר לחוש במשיכה לבני-מינם, אולם אינם מגדירים עצמם כהומוסקסואלים. המוטרדות, הבלבול,הספק והבדידות יכולים להימשך שנים.
בלבול בזהות (identity confusion)
מתהווה בלבול באשר לזהות העצמית /מינית. קיים פער בין הציפיות שצעירים מפתחים בתוכם להרגיש –לבין מה שמרגישים בפועל. ובמיוחד כאשר קיימת הפנמה של סטריאוטיפים שליליים בהתייחס להומוסקסואליות. כל אלו אינם רוצים לייחס לעצמם. קיימת התלבטות, קיים פחד הגורם לכך שאי –אפשר לתת דין וחשבון אישי לעצמם. חלקם חשים גם תחושות כלפי בני המין השני מקווים להשתנות, להצליח לחיות כמצופה. למרות שהם יודעים על קיומם של הומוסקסואלים ולסביות בעולם, לעתים רבות האסוציאציה השלטת הינה הרואה בה כדבר לא נאות מוסרית, כסטייה מהתפתחות תקינה. בשלב זה "להיות הומוסקסואל" בפועל "לא במצב של דיון פילוסופי-אינטלקטואלי-תרבותי-ליברלי" – המשמעות הינה לרוב השתייכות לקבוצה של סטיגמה, הסובלת החוסר קבלה גלוי או נסתר אך קיים בפועל, שהמדובר בסטייה אולי בהפרעה או בנכות. הדבר נמשך עד אשר יכול היחיד לקבל את תחושותיו וזהותו ההומוסקסואלית. אולם ישנם, גם אלו שאינם מקבלים עצמם אפילו לא בגיל בוגר ולא לאורך שנים.
בדידות
תחושות אלו הן חוויות קשות. הגילוי כרוך בתחושות אובדן, אובדן הזהות ההטרוסקסואלית, אובדן מודל "החיים הנכונים". החשש מדחייה, נטישה ופגיעה "אם יידעו מי אני באמת", עלול להביא להתרחקות ולהסתגרות. האפשרות לספר לאחרים - קרובים ורחוקים - נדחית. למרות שיש ב"כניסה לארון" גם בסיס מציאותי, הגנתי, השהות בו מכבידה וגורמת לנטל רגשי. הצורך להיחלץ מהבדידות ולהגיע לקרבה, לרוב נעשה תוך תהליך של הבשלה ושינוי פנימיים הדרגתיים וקבלה תודעתית של הזהות ההומוסקסואלית.
קבלת הזהות ההומוסקסואלית (identity assumption)
קבלת הפרט את מושג ההומוסקסואליות כמתאר אותו, תוך הרגשת נוחות והקלה.
גילוי ההומוסקסואליות להורים
אחת המשימות הרגישות והחשובות העומדות בפני בנים ובנות היא גילוי ההומוסקסואליות - נטייתם המינית להורים. הם רוצים להפסיק לשקר, להסתתר ולהסתיר, מפני שרצונם כי הוריהם יכירו פן זה שבחייהם ויקבלו אותם כפי שהם ובאהבה, ללא דחייה, ללא נטישה. הם אינם רוצים לאבד משפחה והורים.
רבים מן ה"ילדים" חוששים לגלות שהרי אחרי זאת "אין דרך חזרה"; לרוב מסתבר חושדים ההורים גם קודם לכן - כלומר קיימת בהם ידיעה פנימית. עם זאת גם ההורים זכאים לתקופת הסתגלות, עיכול, עיבוד "אובדן המודל הנכון ההטרוסקסואלי" לו ציפו ועיבוד ההשלכות החברתיות - במילים אחרות זקוקים לזמן, לידע ולתמיכה.
עם זאת תהליך ה"יציאה מן הארון" רצוי כי ייעשה באופן שקול ותוך בדיקת המציאות, תוך שקילת היתרונות והחסרונות של החשיפה. כאשר היא מתקבלת חיובית היא מהווה חוויה מתקנת ומקדמת, אולם לעתים יש בה גם סיכון כגון משפחה דוחה, הרחקה מקהילה - למשל דתית. הדת היהודית איננה מקבלת את האפשרות ההומוסקסואלית: ויקרא פרק יח, כב: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא"; ויקרא פרק כ, יג': "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה אשר תועבה עשו שניהם מות ימותו דמיהם בם".
באשר לנשים - תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עו עמ' א דא"ר הונא: "נשים המסוללות זו בזו – פסולות לכהונה". רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא' הלכה ח: "נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר ממעשה מצרים לא תעשו...". אמנם גישושי התמודדות מופיעים גם בקהילה הדתית יהודית, אולם הדרך עדיין ארוכה ולכן תהליך החשיפה והגילוי ראוי כי יעשה מציאותית, והדברים בתלות בדמויות המציאותיות בהן מדובר. תהליך זה, למעשה, אינו נגמר לעולם – שוב ושוב עולות דילמות והתמודדויות. אולם עם הזמן ההתנסות ותחושת הסיכון פוחתת, העוצמות הרגשיות המושקעות פוחתות; ההישתזרות ברשת תמיכה חברתית ובמיוחד הקבלה העצמית מעניקות חוזק, שקט רב יותר ובטחון. |
| |
 |
|
- www.dreinat-cohen.co.il
- einatcn@012.net.il
|
|
|
