דיכאון

"הדיכאון שלי צמח כדרך שהמטפס השתלט על האלון. משהו מכוער שניכרך
סביבי ומוצץ את לשדי,דבר-מה חי יותר ממני.היו לו חיים משל עצמו,שלאט לאט
החניקו את כל החיים שבי...הדיכאון הוא לידה ומוות בעת אחת. הצמח המטפס
הוא היילוד המוות הוא רקבונך שלך... הדבר הראשון שנעלם הוא האושר.
אינך מסוגל להפיק הנאה משום דבר... בסופו של דבר אתה נעדר מתוך עצמך"
                                      (אנדרו סלומון)
 
מצב-רוח רע איננו דיכאון אלא תופעה אנושית המוכרת לכל אדם מתוך ההתנסויות האישיות.
כל אחד סובל, בתקופה זו או אחרת, ממצב רוח ירוד, מדכדוך וכן מחוסר מוטיבציה,
התלהבות ופעלתנות ירודים. בעתות כגון מות אדם קרוב, הדיכאון אף צפוי, טבעי
ומהווה תגובה נורמלית, אשר תהליך האבל וההתמודדות זקוק לו. אולם – הדיכאון
יכול להופיע בעוצמה כה עזה, ולגרום לשיבוש תפקוד ולסבל כה רב – חבלה בפעילות
הרגשית, החשיבתית והמוטורית-מוטיבציונית - עד כי הוא ייחשב "פתולוגי".

"דיכאון הוא הפרעה של מצב הרוח, הפרעה כה מכאיבה וכה חמקנית מבחינת
הדרך שבה הוא נהיית ידועה לאדם עצמו – לשכל המתווך – עד שאפשר לומר
שהיא ממש קרובה למשהו שאינו ניתן לתיאור. וכך היא נשארת כמעט מעבר
ליכולת התפישה, אצל אלה שלא התנסו בה בצורתה הקיצונית, אם כי הקדרות
וכובד העצבות שלעתים משתלטים על אנשים , ואשר מייחסים כרגיל לתלאות
היומיומיות הכלליות, הם שכיחים במידה כזאת שאנשים רבים אכן מקבלים כך
רמז כלשהו על המחלה בצורתה הקטסטרופית. אלא שבתקופה שעליה אני כותב כאן, כבר הידרדרתי הרבה מעבר למועקות המוכרות, הניתנות לשליטה. כפי שהיום אני מסוגל לראות, בפריז הייתי בשלב הקריטי בהתפתחותה של המחלה, ממוקם בתחנת המעבר בין ההפרעות הלא-ממוקדות שלה מתחילת הקיץ ובין ההתפרצות הכמעט-אלימה, ששילחה אותי אל בית-החולים".

                                   (וויליאם סטיירון)

 ניתן, אם כן, לומר כי השוני בין הדיכאון ה"נורמלי" והדיכאון ה"פתולוגי" – הינו בעוצמת הפגיעה של הדיכאון בתפקודים היומיומיים של האדם, משך ההפרעה והסבל לאדם עצמו ולסביבה. ההשפעות על החשיבה וההתנהגות יהיו חריפים יותר ככל שעוצמת הדיכאון מחריפה. האדם יכול להתמודד באופן מוצלח יותר ברמות נמוכות, "נורמליות", של דיכאון בעזרת מנגנונים קיימים אצלו ותמיכת הסביבה. ההתמודדות עם הדיכאון ה"פתלוגי" מצריכה ומחייבת עזרה מקצועית, שימוש בשיטות פסיכו-תרפויטיות שונות וביולוגיות-תרופתיות.

המאפיין העיקרי של הדיכאון הוא, כאמור, ירידה ניכרת במצב-הרוח, בפעילות, בהתעניינות, ביכולת ליהנות ובאנרגיה - במשך מספר שבועות / חודשים.
רגשית (אפקטיבית) – בולטים עצבות, מועקה, ייאוש חוסר-תקווה, איבוד עניין והנאה, לעתים בכי, רגשות אשם, ביקורת עצמית, שנאה עצמית, חרדה, מתח, אי שקט או שקיעה לאפטיה ואדישות קשה.
קוגניטיבית – קצב חשיבה איטי, קשיי ריכוז, קשיי קשב, ירידה בזיכרון, הססנות, אמביוולנטיות וקושי בקבלת החלטות.
תוכן החשיבה: פסימי, מלווה בהאשמה עצמית וביקורת עצמית, אשר לא תמיד עומדים במבחן המציאות. ההערכה העצמית, הדימוי העצמי והביטחון העצמי ירודים ונמוכים. האדם חש חסר-אונים, העתיד נתפש חסר תקווה; לעתים האדם עלול להגיע עד לכדי הרהורי מוות והתאבדות.
במצבים הקשים המוגדרים כפסיכוזה קיימים אובדן ביקורת מציאות, מחשבות-שווא, תחושת חטא, תחושת אסון קטסטרופלי מתקרב, הזיות ריח וקול. מצבים כאלו ללא ספק מצריכים ייעוץ דחוף.
תיפקודית-פסיכומוטורית - קיימת ירידה בפעילות, הופעה מוזנחת, האדם נראה ירוד ומדוכא; הוא נמנע מפעולות שבעבר ביצע, חש כי דברים שגרתיים הופכים מעמסה כבדה עבורו. קיימת פגיעה ביוזמה, ברצייה, במוטיבציה וביכולת לעמוד במחויבויות.
פיזיולוגית - האדם חש את גופו כבד וחסר מרץ. קיימים כאבי-ראש, כאבי-בטן, ירידה ניכרת במשקל, בדרך-כלל, או עליה ניכרת. קיימות הפרעות שינה, מחשבות דיכאוניות, ירידה בתשוקה, הסתגרות.
 

במצבי-דיכאון קיים סיכון אובדני,קיים סיכון של פגיעה עצמית,של הרס עצמי. ההתערבות והסיוע בזמן ובאופן הנכון – חשובים.

טיפול בדיכאון
הדיכאון מוסבר ע"י תהליכים ביולוגיים ותהליכים פסיכולוגיים. בהתאם – גם הטיפול בדיכאון יכול להיעשות בשני מישורים אלו.

טיפול תרופתי: התרופות האנטי-דיכאוניות משפיעות על פעילות הסרוטונין או נוראפינפרין - שני חומרים הקשורים בהולכה עצבית. יש מספר תרופות וכל אחת פועלת בצורה שונה. ההחלטה לגבי התרופה הספציפית מושפעת מנתוני האדם, כגון תרופות אחרות אשר לוקח, ולכן הינה החלטת רופא. השפעת התרופות האנטי-דיכאוניות איננה מיידית או מהירה וצורכת סבלנות.

טיפול פסיכולוגי:
הטיפול הפסיכואנליטי ו/או פסיכו דינמי - חשיבתו הינה כי הדיכאון נובע מתהליכים עמוקים פנימיים. הביטויים של הדיכאון הינם סימפטומים לבעיה עמוקה יותר, ולכן יש לפתור את הבעיה כדי לשחרר את המטופל מתסמיני ומתופעות הדיכאון. הבעיה העמוקה נובעת ומתבטאת, לרוב, ברגשות חזקים (כגון תוקפנות, שנאה, עוינות כלפי דמויות משמעותיות), אשר האדם שאינו מודע לקיומם והשפעתם מפנה כלפי עצמו. מטרת הטיפול להקנות לאדם שליטה ברגשות שלו ע"י הבאתם והעלאתם אל המודעות.

הטיפול הקוגניטיבי - חשיבתו הינה כי הדיכאון נובע ממערכת אמונות פנימיות אשר האדם מפתח. אמונות אלו מתבטאות ביחס שלילי של האדם כלפי עצמו, כלפי הסביבה וכלפי העתיד. האמונות הללו הן תוצאה של עיוותים בחשיבה, כגון: אדם אשר נדחה ע"י דמות משמעותית עבורו, רואה עצמו כאדם דחוי באופן אבסולוטי, שכן מצפה להיות תמיד אהוב ורצוי. אדם הנכשל במטלה אחת מכליל באופן לא נאות ורואה ומגדיר עצמו ככישלון. האדם אינו מודע לעיוותי החשיבה אשר יוצר בדרך חשיבתו, ומייחס ערך של אמת אקסיומטית, אבסולוטית – לאמונותיו. מטרת הטיפול הקוגניטיבי היא להחליף מערכת אמונות אשר גרמה לדיכאון, במערכת אמונות אחרת, שונה, אשר תאפשר לאדם לתת משמעויות אחרות, עשירות, אופטימיות.

הטיפול ההתנהגותי - טוען כי האדם הדיכאוני נתון במעגל קסמים הרסני הגורם לדיכאון. הדרך לפרוץ מעגל זה היא דרך שינוי בהתנהגות. קיים קשר הדדי בין הרגש, החשיבה וההתנהגות. מצב-רוח ירוד מביא להימנעות מעשייה ולנסיגה כוללת, ומכאן לירידה בדימוי העצמי. האדם רואה עצמו ככישלון, כמי אשר אינו מסוגל לבצע מטלות ופעולות שונות. חשיבה ותפישה כזו מורידה אף יותר את מצב-רוחו ואת דימויו העצמי, וחוזר חלילה – מעגל קסמים הרסני. הטיפול ההתנהגותי מנסה לפרוץ מעגל זה דרך משימות אשר האדם מקבל לבצע ולעשות; משימות אשר מתאימות ליכולותיו באותה עת. ביצוע של המשימות מקנה תחושה של יכולת, מעלה את מצב-הרוח ומאפשר ביצוע מטלות מסובכות ומורכבות יותר. מאחר שקשה לנתק ולהפריד בין התנהגות האדם לבין חשיבתו ורגשותיו - הטיפול ההתנהגותי משולב עם טיפול קוגניטיבי ונעשה בתנאים של קשר טיפולי ותמיכה רגשית.
 

*ניתן לעיין – בשאלון דיכאון : המצורף בקטגורית השאלונים.

• www.dreinat-cohen.co.il
• einatcn@012.net.il