חרדה

 

 

 

הפרעות חרדה הן השכיחות ביותר בקרב ההפרעות הפסיכיאטריות, והן נגזרות מתופעה נפשית בסיסית ביותר אשר מלווה את האדם במהלך חייו – הפחד. מקובל להגדיר פחד כשינויים גופניים ונפשיים אשר מתרחשים בתגובה לגירוי הנתפש ע"י האדם כאיום, כמסוכן. השינויים יכולים להתבטא בדופק מואץ, מתח שרירים, הזעה מוגברת, פה יבש, נשימות מהירות וכו' - כדוגמאות גופניות.

במובן התפישתי: ניתן לחוש ירידה בסף התפישה ופיזור הקשב.
במישור הרגשי: האדם חש מאוים, כי דבר-מה לא טוב עומד להתרחש.
במישור הקוגניטיבי: זוהי המשמעות אשר האדם נותן למצבו המסוכן. משמעות זו הינה אישית ויכולה להיות שונה בין אנשים שונים.
תגובות במצב פחד הינן חשובות מבחינה הסתגלותית. הן עוזרות לאדם להסתגל לשינויים בסביבתו, ומכינות את המערכת הגופנית והנפשית להתמודדות מול סכנה אורבת בסביבה. לכן תגובת פחד כשלעצמה אינה מוגדרת כפתולוגית, ואף יותר מכך - רמה נמוכה מדי של פחד מחלישה את מנגנון הזהירות, ההיערכות וההסתגלות של האדם וחושפת אותו לסכנות.

מתי, אם כן, הופכת תגובת הפחד למוגזמת? יתרה?
החרדה נחשבת להפרעה כאשר היא מפריעה לתפקודו של הלוקה בה; כאשר היא מוגזמת ביחס לגירוי אשר מעורר אותה. קו הגבול בין החרדה הנורמלית לבין הפרעת החרדה נקבע ע"י עוצמת החרדה, המשך שלה והמידה בה היא שולטת באדם ומשבשת את תפקודו היומיומי.

קיימות מספר קבוצות של הפרעות חרדה:
הפרעת חרדה כללית - מצב מתמשך ואף כרוני של דאגנות-יתר או חרדה בלתי מציאותית. מצב זה מתבטא בתחושה של סכנה, מתח מתמיד מפני אירוע נורא ולא ברור. מבחינה פיזיולוגית קיימים סימפטומים כגון: נשימות מהירות, דופק מואץ, הזעה, מיחושי בטן, עצבנות, עייפות, קשיי שינה. מבחינה התנהגותית קיימת דריכות רבה ומוכנות לברוח.

התקף פאניקה - תגובה קיצונית של חרדה אשר מתבטאת בתחושה של אימה מפני אסון מתקרב, ללא סכנה ממשית. ההתקף  מלווה בסימפטומים גופניים ספציפיים כגון: דפיקות לב, הזעה, רעד, קוצר נשימה, תחושות חנק, כאב או לחץ בחזה, בחילה, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, תחושת עקצוץ בגפיים וכן בפחד מאיבוד שליטה, פחד להשתגע ופחד למות.

פוביה - תגובת פחד מתמשכת אשר אינה פרופורציונלית לסכנה המציאותית הנובעת ממקור הפחד. כאן, בשונה משתי ההפרעות הקודמות, בהן תחושת החרדה כללית ולא קשורה למקור חיצוני - הפוביות ממוקדות במקורות חיצוניים ספציפיים. משום כך הן נחשבות להפרעה קשה פחות מן הקודמות. הפגיעה בתפקוד האדם מוגבלת למצבים בהם הוא נימצא בקרבה, במגע ובקשר עם מקור הפוביה. עם זאת, אכן קיימות פוביות היכולות לשבש באופן חמור את תפקוד האדם.

אגרופוביה: פחד ממקומות פתוחים - ציבוריים, הומי-אדם; עלולה להתפתח להתקף פאניקה. כתוצאה מכך עלולה להיווצר התנהגות של הימנעות מיציאה מהבית. הפרעה זו מלווה לעתים בהפרעות נוספות  כגון דיכאון והפרעה טורדנית כפייתית.
פוביה פשוטה - קבוצת פוביות הממוקדות באובייקט ספציפי.
פוביה חברתית - עליה תהא הרחבה נפרדת.
 

היפוכונדריה - פחד מוגזם ממחלות. התסמינים כוללים התעסקות יתר במחלה, אשר האדם סבור כי היא רצינית,  ובטוח כי הוא סובל ממנה למרות בדיקות רפואיות המצביעות שאין המצב כך והרגעת הרופא.

הפרעה טורדנית כפייתית (O.C.D) - הפרעת חרדה הגורמת ללוקה בה לסבל רב. התסמונת מתאפיינת במחשבות טורדניות אשר אינן מרפות; הן חודרות להכרתו של האדם וגורמות למצוקה. הוא לא מצליח להשתחרר מהן למרות שמכיר בכך שהן לא באות מבחוץ אלא תוצר מחשבתו, ואף ללא ובניגוד להגיונו. כמו כן התנהגויות כפייתיות – דחף לבצע פעולות מסוימות אשר אי ביצוען אינו נותן מנוח. ההתנהגויות מכוונות להקל על החרדה שמעוררות המחשבות והן בעלות אופי כפייתי - דהיינו אין עליהן שליטה.
 

תגובת דחק פוסטטראומטית – (ראה הרחבה ניפרדת)